אני חושב שמאז שקניתי את האקס בוקס באמצע 2010, לא היה לי רגע אחד דל : אחרי כמה השלמות נחוצות של משחקי Retail כגון Brutal Legend , The Simpsons Game  ו – 13 Final Fantasy, נשאבתי לתוך אינספור משחקי Arcade ו – Indie שענו על רוב צרכי הרטרו גיימינג הבלתי שגרתיים שלי J. כמובן שהיו גם כמה משחקים יותר חדשים כמו Shattered Dimensions ו – L.A. Noire שלא יכולתי להתעלם מהם, וכך עברה עלי שנה וחצי אינטנסיבית מאוד מהבחינה הזו… אולי פיצוי מסוים על רוב העשור הקודם בו איבדתי כמעט כל עניין במשחקים מודרניים ועשיתי סוג של דוקטורט על כל משחק NES ו – SNES פופולארי שאי פעם יצא…. (דבר שהיה כשלעצמו עקב חסך משנות התשעים , ככה זה בבית נטול קונסולות).

אבל לא כתבתי את הפוסט הזה כדי להישאב אל תוך נוסטלגיה אינסופית, אלא פשוט בגלל שהחודש (ינואר) בפעם הראשונה הרגשתי ממש סוג של מחסור , ממש עונת המלפפונים של הגיימינג : נראה שלאחר המבצעים של חג המולד , רוב החברות הגדולות וגם המפתחים העצמאיים זהירים הרבה יותר בתזמון שלהם. אז נכון שבפברואר צריכים לצאת כמה משחקי ארקייד מבטיחים כמו Shank 2 ו – Retro City Rampage (הדלפה של עיתון בריטי ממש מלפני יומיים), אבל זו בכל זאת תחושה משונה שפתאום אין שום דבר באופק הקרוב, מספיק להסתכל על רשימת המשחקים החדשה בסטים ולבכות…

מצד שני, אין הרבה הזדמנויות טובות יותר לעבור על משחקים טובים מ – 2010 , 2011 שאולי לא שיחקתי בהם, וכך מצאתי את עצמי קונה את המשחק הראשון דרך Games on Demand, "די בלוב 2". מדובר בהמשך מסחרי למשחק אינדי חביב . למעט חוסר איזון קיצוני ברמת הקושי (הרמה הרגילה היא בעצם Hard  ו – Easy  היא Very Easy), מדובר במשחק מקורי וצבעוני עד כאב שזכה להתעלמות די מופגנת למרות ציונים סבירים, אולי בגלל המראה הילדותי המטעה שלו ואולי בגלל הניחוח הגרמני של השם שלו… (למרות שהמפתחים המקוריים היו בכלל הולנדים).

חבל שרוב המשחקים האחרים ב- Games on Demand נמכרים במחירים הרבה פחות אטרקטיביים , בדרך כלל ב – 10$ יותר ממחיר השוק הנוכחי שלהם. לכן, במקרה של Just Cause 2 (ותודה לעידן דקל על עוד המלצה בגיימפד), העדפתי לחכות שבוע למשלוח מאנגליה ולא לשלם יותר כסף על שרות שבכלל אמור להיות יותר זול… (הכול אגב בגלל שאני לא מתכוון לשדרג את המחשב הקשיש שלי ל – Windows 7 בגלל משחק אחד). לדעתי זו רק עוד הוכחה לכך שגם אם נדמה כאילו לסטים אין תחרות, התמחור הבעייתי של מיקרוסופט מוכיח מה עשוי לקרות כשיש רק מקור אחד להורדה דיגיטאלית על פלטפורמה…

מי ייתן והפוסט הבא ייכתב בתקופה קצת פחות חמוצה…

לפני כעשרה ימים, שחררה קאפקום משחק קטן שלא זכה להרבה יחסי ציבור בשם World Gone Sour. מדובר בסוג של משחק פרסומי לסוכריות גומי חמוצות פופולאריות בארה"ב. המשחק פותח על ידי Playbrains הידועים בעיקר בזכות Madballs ו – Sideway, שני משחקים שעלי אישית לא עשו כמעט רושם.

החדשות הטובות הן שלא רק שהמשחק יצא קודם ל – PC , אלא שהוא עולה רק 5$ ולמרות המחיר הנמוך, הוא עשה עלי רושם מצוין אחרי שני השלבים הראשונים שלו. המטרה היא להוביל חבורה של דובוני גומי לתוך קיבה אנושית תוך כדי מעבר על גבי כוסות פלסטיק, מקלות ארטיקים, מקררי גלידה וכל מטאפורה אחרת שתוכלו לשייך לממתקים. האויבים הם שאריות מזון לעוס למחצה שהחליטו להתעורר לחיים או בטריות שכנראה הפעילו כל מיני כלים במטבח ונזרקו החוצה…

מגוון היכולות של הדובונים האלו הם כמעט אין סופי  : הם יכולים לזרוק אחד את השני על מתגים או אויבים אחרים , להתאגד וליצור דובון גדול יותר ולהתגלגל במהירות כדי לפתוח מחסומים מעץ. הפעולות האלו הן די אינטואיטיביות ולא יוצרות תחושה שהמשחק עמוס מדי בתכונות כמו במקרים רבים אחרים. מעבר לזה, בכל שלבי המשחק אפשר לשחק במצב קו-אופ בו כל שחקן שנפסל יוצא מהמשחק עד שהשחקן השני מגיע לנקודת השמירה הבאה (בדרך כלל המרחק בין הנקודות קטן מאוד).

את כל העסק הזה מלווה קולו של Creed Bratton מהגרסה האמריקאית של "המשרד" וההערות שלו בהחלט מתאימות לרוח הסדרה הסרקסטית משהו, עם הפחתה חדה למדי ברמת הבוטות כמובן…

המשחק זמין כמעט בכל שרות הורדה דיגיטאלי למעט סטים משום מה (אולי הוא יתווסף אחרי מבצעי החגים). בכל מקרה,אני הורדתי אותו מ – GamersGate במהירות סבירה מאוד.

אבל מעבר להמלצה על המשחק עצמו, אני חושב שזו עוד הוכחה לכך שה – PC לא מת, ובעיקר בזכות תעשיית משחקי האינדי. אין מה לעשות, מרבית המפתחים העצמאיים מעדיפים לעבוד על  ה – PC ומעבר לכמה משחקים שמיקרוסופט או סוני לוקחים עליהם חסות, הקונסולות הם עדיין לא דשא פורה במיוחד למשחקים כאלו . בשנה האחרונה רואים אפילו סוג של מעבר של מפתחים עצמאיים מהאקס בוקס למחשב האישי ול – PS3. רון כרמל כתב על זה באוקטובר ומומלץ מאוד לקרוא את הטור שלו. מאז מיקרוסופט הוסיפה חטא על פשע ובעדכון הדאש בורד האחרון החביאה את פינת משחקי האינדי בתוך עוד כמה תת תפריטים מיותרים.

במצב כזה, סביר להניח שב – 2012 נראה עוד ועוד משחקים מפתיעים שמתחילים על ה – PC ורק לאחר מכן עוברים לקונסולות אם בכלל. מתי כל כדור השלג הזה יתחיל להזיז למישהו באמת ונתחיל לראות פחות DRM ויותר הליכה לקראת המפתחים העצמאיים ושחקנים אניני טעם מצד המשווקים הגדולים? זו כבר שאלה לפוסט אחר.

למרות שאני חובב ידוע של משחקי פלטפורמה וכמובן שהויקינגים האבודים נחשב אצלי לקלאסיקה, לא ממש הצלחתי להתחבר ל – Trine הראשון… בעיקר בגלל האורך המטורף של השלבים והעובדה שאי אפשר לשמור באמצע השלב. משחקים שלא מאפשרים לי לשמור ולהמשיך את המשחק אחר כך, נוטים ליצור אצלי תחושה מסוימת של קלסטרופוביה, ואם יש דבר אחד שאני שונא לעשות, זה לחזור על קטעים  שכבר עשיתי מקודם.

ומכיוון שזו הייתה אחת התלונות הנפוצות ביותר על המשחק, Trine 2 לא רק שמאפשר לשמור באמצע , אלא שומר בכל מקום בשלב שתרצו בלי קשר ל – Check Points. אמנם יש רק סלוט אחד כזה, אבל אני מניח שלרוב השחקנים זה יהיה מספיק. אפשר לראות איך זה עובד בדמו החדש ששוחרר, לא צריך לקנות את המשחק המלא.

ואם כבר המשחק המלא, אלו שבנו על קניית המשחק במבצע חג המולד ההולך ומתקרב של סטים (לפי השמועות ב – 19 לחודש), צפויים להתאכזב, כי אנשי Frozenbyte כבר הודיעו שהמשחק לא יהיה במבצע, ולדעתם מבצעים על משחקים שרק שוחררו, פוגעים מאוד ברווחים. בתגובה להודעה הזו בפורומים של סטים, מי שהוציא את ההודעה המקורית, כתב שעדיין יכולה להיות הנחה מתקבלת על הדעת של 10-25% באביב 2012…

כך או כך, Trine 2 נראה פשוט מדהים, לא יאומן שאפשר עדיין לשפר בצורה זו משחקים דו ממדים שמשתמשים במנוע תלת ממדי, וכל זה רץ חלק לגמרי גם על המחשב המזדקן שלי (אמנם בלי AA ו – VSYNC , אבל עדיין ב – 1080).  ברגע שאני אסיים עם כל המשחקים שעדיין לא סיימתי, Trine 2 בהחלט יהיה הבא בתור ברשימה, מבצע או לא מבצע….